סוכות

אשרינו מה טוב חלקנו

מאת הרב גוסטבו סורסקי

מספרים על החפץ חיים, מגדולי התורה במאה העשרים, שהתגורר בבית צנוע מאוד בכפר בפולין, עם ריהוט מועט ופשוט. באחד הימים הגיע אליו כתב, שרצה לראיין את הרב המפורסם. לאחר ששוחחו במשך זמן מה, שאל הכתב את השאלה שהטרידה אותו כל הזמן: "אם אתה כזה רב ידוע ואהוד, איפה כל הרהיטים שלך?". "תן לי לשאול אותך שאלה," ענה לו החפץ חיים. "אם אתה כזה כַּתָב ידוע, איפה כל הרהיטים שלך?". "נו," ענה הכתב במבוכה, "עכשיו אני נוסע בדרכים.". "גם אני רק עובר אורח," ענה לו החפץ חיים.

אין חג אחר בלוח העברי אשר ידגיש יותר מחג הסוכות את העובדה שאנו עוברי אורח בעולם הזה. סוכות הוא החג אשר מצוין שנה לאחר שנה בסימן "השבריריות".

הוא חל בסתיו, שהיא עונה בה הטבע מראה סימני היחלשות. אנו בונים סוכה, אשר גם היא שברירית, וכל רוח חזקה עלולה למוטט אותה. אנו לומדים מגילת קהלת, אשר אין כמוה בין ספרי התנ"ך אשר מציינים את שבריריות החיים.
לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ (קהלת ג, א-ב).
קיימת דיסוננס מסוים בין אותה השבריריות, לבין אחת ממצוות החג שהיא לשמוח. מדוע דווקא בחג זה, המצווה היא לשמוח?

אדם עשיר קנה טבעת יהלום לאשתו ושכנו העני קנה טבעת זהה, לאותה טבעת, אך במקום טבעת יהלום הייתה זאת טבעת העשויה מזכוכית.

יום אחד שתי הטבעות אבדו. אך זה היה רק במשך יום אחד, כי למחרת שני האנשים מצאו אותן, אך העני מצא את הטבעת של העשיר והעשיר את זאת של העני, ולא הבחינו בטעות האיומה שנעשתה.

העשיר שמח, כי טבעתו היקרה שוב חזרה לרשותו. והעני נהיה עצוב, כי בסופו של דבר, מה ערכה של טבעת של זכוכית...

וגם אם נגיע למסקנה שקיומנו הן כאומה, הן כיחידים הוא שברירי, החג הזה מזמין אותנו לשמוח (לא רק מזמין...מחייב אותנו לשמוח). החג הזה אומר לנו: אם חושבים אתם שיש בידיכם טבעת העשויה מזכוכית, תדעו לכם שהיא עשויה יהלומים!

זה מאוד יפה להיות יהודי ולהשתייך לעם ישראל.

"ושמחת בחגך והיית אך שמח", אומרת לנו התורה. אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו.