תצוה

אחד בלב, אחד בכתף

​

פרשת תצוה עוסקת, ברובה המכריע, בתיאור אופן ההכנה ותפקידם של בגדי הכהונה השונים של הכהן הגדול וגם של ההדיוטות. בעצם, ניתן לראות את פרשת תצווה כהמשך טבעי לפרשת תרומה בה תיארה התורה את אופן בניית המשכן.

בין אותם הבגדים שהיה אמור ללבוש אהרון הכהן הגדול, ישנם שניים שדורשים תשומת לב מיוחדת, הלא הם חושן המשפט ואבני השהם.

"חושן המשפט", היה אביזר פולחני (בצורת ריבוע) שהיה מונח על חזהו של הכהן הגדול ועליו היו משולבות שתים עשרה אבנים יקרות, שעליהן היו חרוטים שמות שבטי ישראל. אך שמות השבטים היו חרוטים עם באבני השהם, על כתפי האפוד. 

"וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם... וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת  שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן" (שמות כח, ט-יב).

נקודה זאת דורשת מחשבה.

בין כל אברי הגוף, לא דורשת התורה לשאת את שמות השבטים אלא דווקא שם: על הלב ועל הכתף של הכהן הגדול. 

מה דבר זה בא ללמדנו?

כידוע, הלב מסמל את עולם הרגשות והכוונות. מאידך, הכתף מסמל את המאמץ ואת האחריות. 

ייתכן ששילוב זה, בין לב וכתף בא ללמדנו מה מצופה ממנהיג בשיעור קומתו של הכהן הגדול. עשייתו אמורה לשלב בין שני תחומים אלו. מצד אחד, ההזדהות האמוציונלית עם כאבם של בני ישראל. מצד שני, הזדהות זאת אמורה להיות מגובה באחריות ועשייה לטובת עם ישראל. 
אותם שני אביזרי הפולחן שלבש הכהן, דווקא רומזים על הדרך בה חייב לפעול מנהיג בישראל. דבר זה הוא רלוונטי ביותר בעיקר בימים אלה בהם אנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות.

לא מספיק לשאת את בני ישראל צמודים ללב, ואך ורק שם. לבטא אמפטיה כלפי צרות הציבור ולזרוק לאוויר הבטחות ריקות מתוכן.

את בני ישראל חייבים לשאת על הלב, אבל גם על הכתפיים.

הזדהות ללא אחריות לא שווה כלום.